אולי זה התחיל בשאלה תמימה של מישהי במשפחה: “נו, מתי השני?”
ואולי זה התחיל בבדיקת הריון חיובית, ששמחת עליה באמת. ובאותה שנייה, מתחת לשמחה, משהו בבטן התכווץ.
אם המחשבה על לידה נוספת מעלה בך קודם כל את הלידה הקודמת - את לא לבד. ואין בזה שום דבר שצריך להתבייש בו.
למה הפחד מלידה עולה דווקא עכשיו?
כי הגוף זוכר. גם כשהראש כבר סידר את הסיפור, הגוף שומר את הרגעים שבהם פחדת, כאב לך או הרגשת לבד.
כל עוד הלידה הייתה מאחורייך, אפשר היה להשאיר אותה בצד. עסוקה בתינוק, בלילות, בחזרה לחיים. אבל ברגע שלידה נוספת הופכת לאפשרות, הזיכרון כבר לא בצד. הוא מולך.
והרבה פעמים הפחד לא מגיע בצורת מחשבה מסודרת. הוא מגיע בתור כיווץ בבטן, בתור נדודי שינה, בתור הימנעות מלדבר על זה בכלל.
זה לא חוסר היגיון. זו הלידה הקודמת, שעוד מבקשת מקום.
מה זה טוקופוביה?
בשפה המקצועית, פחד עז מלידה נקרא טוקופוביה. כשהוא מגיע אחרי לידה קודמת, קוראים לו טוקופוביה שניונית.
אני מביאה את המילה כי הרבה נשים מחפשות אותה, ויש הקלה בלגלות שיש לזה שם ושאת ממש לא הראשונה.
אבל חשוב לי לומר: אני לא כאן כדי לתת לך שם או לקבוע מה יש לך. את לא צריכה “להיכנס להגדרה” כדי שהפחד שלך ייחשב. אין היררכיה של סבל, גם לא בפחד.
ואם הפחד מציף אותך, מונע ממך לישון, או משפיע על ההחלטות שלך לגבי הריון - אשת מקצוע מתחום בריאות הנפש היא הכתובת הנכונה. לצד ליווי כמו שלי, או לפניו. לבקש עזרה כזאת זה צעד של כוח.
ממה בעצם הפחד עשוי?
כשמקשיבים לפחד מקרוב, מגלים שהוא לא תמיד “פחד מלידה” באופן כללי. הרבה פעמים הוא פחד מרגעים מאוד ספציפיים:
- מהרגע שבו הרגשת לבד. שאף אחד לא עצר להסביר, שדיברת ולא הקשיבו.
- מאובדן שליטה. שדברים יקרו לך שוב מהר מדי, בלי שתוכלי להגיד מילה.
- מהגוף. מכאב שהיה גדול מכל מה שדמיינת.
- מעצמך. מהמחשבה “מה אם שוב לא אעמוד בזה”, כאילו הלידה הייתה מבחן ונכשלת בו.
ושימי לב: כל אחד מהפחדים האלה הוא בעצם חלק מהסיפור הקודם. הוא לא תחזית. הוא זיכרון שמתחפש לתחזית.
איך עיבוד של הלידה הקודמת יכול לעזור?
כשסיפור לידה לא נשמע עד הסוף, הוא ממשיך לנהל את הפחד לבד, בחושך. וכשהוא סוף סוף נשמע - באוזניים מאמינות וסקרניות, בלי שיפוט ובלי למהר לנחם - משהו משתחרר, נפתח, נרגע.
בעיבוד לידה בגישת B.O.T את מספרת את הלידה כמו שהיא הייתה בשבילך. לא את הגרסה המסודרת שמספרים למשפחה, אלא את כל הסיפור, כולל הרגעים שעוד לא אמרת בקול.
ומהמקום הזה, הרבה נשים מגלות שאפשר להפריד: זה מה שהיה, וזה מה שאני נושאת קדימה. הפחד לא תמיד נעלם, וזו גם לא המטרה. אבל הוא מפסיק להיות סבך אחד גדול שאי אפשר לגעת בו.
זה לא פלא וזה לא קסם. זה מה שקורה כשחוויה מפסיקה להיות סוד.
ומה עם ההחלטות על הלידה הבאה?
כאן חשוב לי לדייק, ביושר.
השאלות הרפואיות - איך ללדת, איפה, באיזו דרך, מה אפשרי ומה מומלץ במקרה שלך - שייכות לצוות הרפואי שמלווה אותך. אני לא עוסקת בהן.
מה שאני כן עושה זה להקשיב למה שהלב שלך נושא לקראת הלידה הבאה. לפעמים, כשהלידה הקודמת נשמעת, קל יותר גם לשבת מול הצוות הרפואי ולשאול את מה שבאמת חשוב לך. מהמקום שלך, לא מהמקום של הפחד.
אם הלידה הקודמת שלך הסתיימה בניתוח קיסרי חירום, אולי תמצאי את עצמך גם בפוסט אחרי ניתוח קיסרי חירום.
מתי כדאי לפנות?
מתי שזה מרגיש לך נכון. אין תאריך נכון.
יש נשים שמגיעות כשהן רק מתחילות לחשוב על הריון נוסף, ורוצות לתת מקום ללידה הקודמת לפני שמתחילים. יש שמגיעות באמצע ההריון, כשהפחד מרים ראש. ויש שמגיעות שנים אחרי, כי פתאום הבינו שהלידה ההיא עוד שם.
כל התזמונים האלה נכונים. אף פעם לא מאוחר להקשיב לעצמך.
ואם את מזהה עוד סימנים לכך שהלידה הקודמת עדיין יושבת עליך - רגעים שחוזרים בלי הזמנה, הימנעות מסיפורי לידה של אחרות - אולי תרצי לקרוא גם את לידה טראומטית - איך מזהים שהחוויה עוד יושבת עליך ואת פלאשבקים מהלידה.
רוצה לדבר?
אם המחשבה על לידה נוספת מעלה בך את הלידה הקודמת - אם יש משהו שמבקש להישמע - אני כאן.
עיבוד לידה בזום או בפרדס חנה, בקצב שלך.
שיחת היכרות של 15 דקות, ללא התחייבות. בואי נדבר.